כל מספר במערכת ניתן להסבר. הדף הזה מפרט בדיוק איך הוא מחושב — כולל המקומות שבהם המערכת בוחרת לא לתת ציון.
כל עסקה משויכת לפוזיציה לפי זוג (ארנק, מטבע). קניות נצברות כמנות, ומכירה צורכת את המנה הישנה ביותר תחילה. כך הרווח הממומש משקף את העלות האמיתית ולא ממוצע שמטשטש את התמונה.
הנקודה החשובה: העברה נכנסת אינה קנייה. ארנק שקיבל מטבע ב-airdrop או בהעברה מארנק אחר מקבל מנה ללא בסיס עלות, והתמורה ממכירתה נספרת בנפרד ואינה נכנסת לרווח. בלי ההפרדה הזו, כל מקבל airdrop היה מדורג כגאון עם תשואה אינסופית.
אם מטבע מעולם לא עלה פי 3, אי אפשר להאשים את הסוחר שלא החזיק עד 3X. פוזיציות כאלה יוצאות מהמכנה במקום להיספר ככישלון — אחרת המערכת הייתה מענישה סוחרים על בחירת מטבע גרועה במקום על התנהגות מכירה גרועה. אלה שני דברים שונים.
ארנק עם שלוש עסקאות מוצלחות אינו ארנק חכם — הוא בר-מזל. כדי לקבל דירוג מלא נדרשים 30 מטבעות שונים, 8 שבועות פעילות ו-20 פוזיציות סגורות. ארנק שלא עומד בכך מקבל תקרת ציון של 60 ותג ״זמני״ גלוי.
בנוסף, זנב הרווחים נגזם באחוזון 95 לפני חישוב יחס הרווח/הפסד, כך שעסקה בודדת של פי 500 לא הופכת סוחר בינוני לאגדה. וכל ציון מגיע עם רווח בר-סמך שמחושב ב-bootstrap: ״84 (71–91)״ מסמן דירוג יציב, ואילו ״84 (52–96)״ מסמן שהמדגם עדיין קטן.
רוב הפעילות במימקוינס אוטומטית. בלי סינון, ״הארנק הרווחי בסולנה״ יהיה תמיד בוט MEV — נתון נכון וחסר תועלת, כי אי אפשר להעתיק אותו.
שמונה סיגנלים נבדקים, וכל אחד תורם משקל לרמת הביטחון:
שני סיגנלים נחשבים מכריעים בפני עצמם: קנייה ומכירה באותו בלוק, וחיקוי של ארנק ספציפי תוך שתי שניות. לשניהם אין גרסה אנושית סבירה. שאר הסיגנלים מצטברים — כך שכיול מחדש כשהבוטים משתנים אינו דורש שכתוב לוגיקה.
המערכת בונה גרף מימון מכתובת יוצר המטבע, עד שלוש רמות עומק, בחלון של 48 שעות לפני ההשקה ו-24 שעות אחריה. חמישה סוגי קשר מזוהים, לפי חומרה: העברת מטבע ישירה ללא רכישה, מימון ב-SOL שאחריו הגיעה קנייה, מקור מימון משותף לכמה קונים, ארנק טרי שקנה בשניות הראשונות, ורכישה מתואמת באותו בלוק.
בורסה שולחת SOL לאלפי כתובות. בלי חסימה, חיפוש בגרף מכל בורסה היה מסמן חצי מסולנה כ״מקורבים״. לכן כתובת עם פיזור רחב מדי עוצרת את החיפוש, וכתובות בורסה ידועות מוחרגות מפורשות.
סטיית תקן רגילה נשברת כאן: הספייק עצמו נכנס לחישוב ומנפח את הסטייה, כך שדווקא הקפיצה הגדולה ביותר מקבלת ציון נמוך. במקום זאת נעשה שימוש בחציון וב-MAD — שניהם עמידים לחלוטין בפני חריגות.
אבל גם זה מספיק רק לספייק. pump אמיתי מתחיל בצבירה הדרגתית שנמשכת עשרות דקות ואינה נראית כמו קפיצה. לכן פועל במקביל אלגוריתם CUSUM, שצובר סטיות קטנות ומזהה שינוי מגמה מתמשך. זה ההבדל בין התראה על מה שכבר קרה לבין התראה על מה שמתחיל לקרות.
כל החישוב רץ על ווליום נקי — אחרי הסרת ארנקים שסווגו כבוטים. בנוסף נדרשים קונים ייחודיים חדשים, נזילות מינימלית ונוכחות של כסף חכם. התראה על מטבע ללא נזילות היא הזמנה למלכודת, לא הזדמנות.
טענה ש״המערכת מזהה מוקדם״ חסרת ערך בלי מדידה. לכן קיים מנוע Backtest שמריץ את הגלאי קדימה בזמן על נתוני עבר: בכל רגע הוא מקבל אך ורק את הנרות שקדמו לו, ולעולם לא את הנר הבא.
דליפת נרות — הגלאי לא רואה את העתיד. דליפת דירוג — שימוש ברשימת ״הארנקים החכמים״ של היום כדי לבדוק סיגנלים מלפני חודשיים הוא רמאות, כי הדירוג נבנה בין השאר מאותן עסקאות עצמן; המנוע מסמן זאת במפורש כשהדירוג אינו נכון-לזמן. דליפת בחירה — מדגם שכולל רק מטבעות שעלו ייתן 100% הצלחה ואפס משמעות, ולכן חייבים להיכלל בו גם מטבעות שלא זזו.
הבחנה מהותית במדידה: מטבע שעלה פי 16 על נזילות של 4,000 דולר נחסם במכוון — אי אפשר לצאת מפוזיציה כזו, וחסימתה היא החלטה נכונה ולא כישלון זיהוי. הדוח מפריד בין ״הוחמץ באמת״ לבין ״נחסם במכוון״, ומציג לצד כל חסימה את הסיבה לה. מדד שמערבב ביניהם מעניש את המערכת על שעשתה בדיוק את עבודתה.
המדד שנחשב יותר מכולם הוא שיעור התראות השווא, ולא הדיוק. משתמש שמקבל שלוש התראות שגויות ביום משתיק את הבוט — ואז גם ההתראה המצוינת הרביעית לא תגיע אליו.
שקיפות מחייבת גם לומר מה המערכת לא יודעת: